מילואימניקים מחפשים משמעות בעבודה/שגרה

מהמילואים לחישוב מסלול מחדש

מילואימניקים רבים משתחררים לאחר ארבעה  חודשים וחוזרים אל המשפחות האוהבות שלהם והמתגעגעות, אל מקומות העבודה ואל החברים.

נכון, לא כל המילואימניקים היו בלחימה ממש ולא כולם חוו את המלחמה באותה עוצמה, אך רובם היו מנותקים מהסביבה המוכרת להם והלוחמים שביניהם חוו סכנת חיים משמעותית ומתמשכת.

ניתן להניח שרובם ככולם חשו תחושת משמעות וחיוניות אדירה, הם הרגישו חלק ממשהו גדול, משמעותי ותורם. הם קיבלו אהדה והוקרה מכל עבר, הם הרגישו מאוד משמעותיים עם תחושת שליחות ותחושת שייכות אדירה לצוות, ליחידה ובכלל.

הם לכאורה חוזרים לאותן סביבות בהן הם פעלו לפני ה 7 לאוקטובר, המשפחה, העבודה, החברים, אך לא ממש.  הם השתנו, אני רואה על שני הבנים שלי אחד משרת בשריון והשני בסיירת גולני, איך ארבעה חודשים של לחימה השפיעו אליהם, אני מניח שאת עומק ההשפעה נראה רק בהמשך.

גם הסביבות אליהם חוזרים אנשי ונשות המילואים השתנו, הבית מצא פתרונות כיצד להסתדר בלעדי…, גם בעבודה נמצאו פתרונות וגיבויים.

שרות משמעותי ממושך בליווי תחושת סכנת חיים יכולים לעורר ולחדד שאלות אודות משמעות החיים, האם אני נמצא במקום המתאים לי? מה הייעוד שלי בחיים? מה המטרות שלי בחיים? מה היעדים שלי לשנה שנתיים הקרובות ועוד. אין ספק ששאלות כאלה יכולות להביא לחישוב מסלול מחדש.

זה יכול לעורר רצון להחליף תפקיד או לשנות מקצוע. לשנות את האיזונים בין עבודה למשפחה. לרצות לממש חלומות שעד היום נדחו, להשקיע יותר במשפחה ו/או בתחביבים.

חשוב להבין כי המלחמה ובעיקר תחושת סכנת חיים מעוררת שאלות אשר בשוטף אנו דוחקים הצידה, להיות 4 שבועות רצוף, הפוגה של כמה ימים ועוד 4 שבועות של לחימה, לבלות את כל התקופה הזו בתוך נמר ללא לילה אחד של שינה אופקית, סגורים בתוך קופסת מתכת, לחטוף כמה טילי RPG ללא מעיל רוח ולהינצל, מעלות שאלות ותהיות בנושא משמעות החיים, סולם הערכים וסדר העדיפויות, מטרות בחיים ועוד.

במציאות זו המילואימניקים/ות לא יכולים לחזור לעניינים הרגילים כאילו כלום לא קרה.

ככל שהסכנה הייתה גדולה יותר כך השאלות חדות יותר

במובנים מסוימים גם ההכרה כי הסתדרו בלעדיי בעבודה או בבית מעוררת שאלות ובלבול לגבי מקומם ותפקידם של אנשי ונשות המילואים, הם צריכים ללמוד כיצד להיכנס לתפקידם הקודם שבינתיים השתנה לאור הנסיבות, כמו כן גם הם השתנו ובסביבה צריכה ללמוד לקלוט אותם כפי שהם היום ולא כפי שהיו ב 6 לאוקטובר. זה האתגר שלנו כחברה וכארגונים הקולטים אותם בחזרה.

בהצלחה, ברנרד